על סופית

יש משפט אחד שחוזר בכל מקום שבו בעלי כלבים בישראל מדברים על נשירה: "אחרי חצי שעה שאנחנו שואבים יש שוב שערות."

רוב האנשים שכותבים את המשפט הזה מסיקים ממנו את המסקנה הלא נכונה. הם מסיקים שהכלב שלהם משיר יותר מדי. הם קונים עוד מסרק, עוד מברשת, עוד שואב, ומגלים שוב את אותו דבר.

המסקנה הנכונה פשוטה יותר. שואב מושך למעלה. שיער כלב ננעץ הצידה, בין סיבי הבד. הוא לא יושב על הספה. הוא בתוך הספה. אין כמות יניקה שפותרת זווית.

ברגע שמבינים את זה, מבינים גם למה כל מברשת בעולם היא חצי פתרון. מברשת עובדת על הכלב. הבעיה כבר לא על הכלב, היא על הבד.

סופית היא ערכה שבנויה סביב הכיוון הנכון. הרולר לספה, למיטה ולבגדים, ואוגר את השיער בתא במקום לפזר אותו. המגרדת לשטיח ולמושבי הרכב, שם ששואב לא מגיע. הכפפה לכלב עצמו, סיליקון רך בלי שיניים ובלי להבים.

שני שלישים מהערכה לא נוגעים בכלב בכלל. זו לא פשרה. זו כל הנקודה.

קראנו לזה סופית כי זו המילה ההפוכה בדיוק ל"אין מה לעשות".